פסק-דין בתיק ע"ת 28-10

סמל רפאל סעדיה, המערער בתיק זה, נתן את הדין לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה, מחוז שיפוטי חיל-האוויר, בגין עברות של אי-קיום הוראות המחייבות בצבא, עברה לפי סעיף 133(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, עברה לפי סעיף 36ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 ונהיגה במהירות בלתי סבירה, עברה לפי סעיף 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

פרטי האישום הללו, עניינם במספר אירועים שאירעו בימים 25/9 ו-26/9 בבסיס יחידתו של המערער.

המערער שירת כאחראי משמרת במטבח היחידה; הוא נטל בקבוק יין לבן מהמטבח ושתה שלוש כוסות ממנו; בשעת לפנות בוקר, נטל המערער כלי-רכב צבאי מסוג "סופה ממוגנת" ונהג בו בלא שהיה בידיו רישיון נהיגה צבאי או היתר צבאי, הדרוש לנהיגה ברכב מהסוג האמור. הוא עשה כן כשלצידו חיילת נוספת. את מפתחות הרכב קיבל מרב"ט ליכטנזון, חברו ליחידה; האחרון קיבל את המפתחות מחייל שלישי, סמל צוקרל; המערער נהג ברכב פרק זמן קצר בלא שהצליח להפעיל את אורות הרכב; הוא פנה אל צוקרל וביקש שיפעיל עבורו את האורות; האחרון עשה כן; אחר כך, המשיך המערער בנהיגתו; הוא נהג במהירות 40 קמ"ש בכביש רטוב; כשהגיע לעיקול ימינה בסמוך לשער הבסיס, הוא בלם את הרכב וסובב את ההגה בחדות אך לא הצליח לבלום. הרכב פגע בגדר הבסיס והביא להפעלת מערכת ההתראה המותקנת בה.

המערער הסיע את הרכב לאחור ועזב את המקום. לרכב הצבאי נגרם נזק של 850 ש"ח.

מיד לאחר האירוע, שוחח המערער עם החיילת, שישבה עימו ברכב, וביקש שלא תספר לאיש את אשר אירע. למחרת, כשהחלה חקירת האירוע, סיפר לה המערער שמחק את ההודעה ששלח לה ממכשיר הטלפון שברשותו וביקש ממנה לעשות כמותו. בהמשך היום, פנה אליה ואמר, שעל שניהם ליטול אחריות על מעשיהם.

לפני בית-הדין קמא הוצג הסדר טיעון חלקי בעניינו של המערער. במסגרתו, התבקש בית-הדין להטיל עליו 15 ימי מאסר לריצוי בפועל, הורדה לדרגת טוראי, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי.

המחלוקת בין הצדדים ניטשה ביחס לעונש הפסילה הממשי הראוי להיות מוטל על המערער. התביעה עתרה להטלת פסילה לתקופה משמעותית , שלא תפחת מ-9 חודשים (צירוף תקופת הפסילה המזערית הקבועה על פי דין לעברות שבביצוען הורשע המערער); המערער עתר להימנעות מפסילת רשיון כלל ועיקר.

בית-הדין קמא עיין בפסקי הדין שניתנו בעניינם של סמל צוקרל ורב"ט ליכטנזון, אשר הורשעו לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה, בין השאר, במעורבותם בפרשה זו. צוקרל הורשע בכך, שעשה שימוש בלתי מורשה בכלי רכב צבאיים במהלך סיורים רכובים בבסיס בשש הזדמנויות שונות, דהיינו נהג בכלי הרכב האמורים תוך כדי מילוי משימת אבטחה בלא שיהא בידיו רישיון נהיגה צבאי או היתר מתאים. הוסכם על דעת התביעה, כי הוא עשה זאת לא משיקולי תועלת או הנאה אישיים כלשהם. כן הורשע בכך, שמסר את מפתחות הרכב לאחר,  כך, שהמערער יוכל לנהוג בו, למרות שידע שאין בידיו רישיון נהיגה צבאי או היתר מתאים ולמרות שידע שהלה צרך משקאות אלכוהוליים קודם לכן ואף סייע לו בנהיגה על ידי הדלקת פנסי הרכב.

במסגרת הסדר טיעון, הוטלו עליו 10 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודה צבאית, עונשי מאסר ופסילה על תנאי, הורדה בדרגה ו שלושה חודשי פסילת רישיונות בפועל.

ליכטנזון הורשע בכך, שסייע למערער בכך שמסר בידיו את מפתחות הרכב למרות שידע שהוא אינו מחזיק רישיון נהיגה צבאי או היתר מתאים ואף שתה משקאות משכרים. עליו הוטלו, במסגרת הסדר טיעון שלושה חודשי פסילת רישיונות נהיגה על תנאי.

בית-הדין שדן בעניינם ציין, כי העונשים הללו נוטים לקולא, אך מצא לכבד את הסכמת הצדדים בהתחשב בנסיבות הביצוע הבלתי שגרתיות של העברות ובנסיבותיהם האישיות של השניים.

לפני בית-הדין קמא הוצגה תעודת הערכה שניתנה למערער על ידי מפקדיו בחודש ינואר 2009 ותעודת הצטיינות שניתנה לו בחודש יולי 2009.

המערער הסביר בבית-הדין קמא את מעשיו כמעשה "שטות" בלתי אופייני; הוא סיפר כי החל לעבוד במסעדה לאחר סיום שרותו הצבאי וכי הוא זקוק לרישיון נהיגה על מנת להגיע לביתו. הוא אף ציין, כי הוא זקוק לרישיון נהיגה על מנת להסיע את הוריו, הזקוקים לטיפול רפואי תכוף.

בית-הדין קמא הנכבד ציין, כי הוא רואה  בחומרה את מעשיו של המערער, ומצא שאין לפוטרם כשטות של רגע. בית-הדין קמא ראה במעשים מעשי פריקת עול והפרת אמון; בית-הדין קמא ציין, כי היה במעשים סיכון פוטנציאלי ממשי לציבור ופגיעה קשה במשמעת הצבא. לפיכך, ראה לנכון להטיל פסילת רישיון לתקופה ממשית.

לטובת המערער נשקלה העובדה, שהאירוע איננו מאפיין את תפקודו של המערער בדרך כלל, בפרט על רקע הצטיינותו המוכחת, את העובדה שהוא חזר בו במהירות יחסית מכוונתו לפגוע בחקירה, את הודאתו באשמה ואת חרטתו המקופלת בה, וכן את העובדה שהוא זקוק לרישיונו בחייו האזרחיים.

בית-הדין קמא אף התייחס ליחס הראוי בין העונש שהוטל על חבריו של המערער צוקרל וליכטנזון לבין העונש, הראוי להיות מוטל על המערער. נדמה, כי בית-הדין קמא סבר, כי העונשים אשר הוטלו על השניים היו קלים מאוד ביחס לעונש שהוא עצמו הטיל לבסוף על המערער, אך ציין, כי טיעון "אחידות הענישה... אינו חזות הכל, ומהווה שיקול נוסף, בין יתר שיקולי הענישה". בפרט צוין, כי הקשר בין מעשיהם של השלושה רופף (שכן לא היה אמור בנסיעה משותפת) ולפיכך, משקלו של עקרון אחידות הענישה לא היה משמעותי במקרה זה, בעיני בית-הדין קמא.

לבסוף, מצא בית-הדין קמא לייחס "משקל מסוים אם כי מוגבל" להשוואה בין המערער לבין חבריו.

באת כוחו המלומדת של המערער, סרן רודלסון, עתרה להקלה בעונש פסילת הרישיונות שהוטל על המערער. היא טענה, בהודעת ערעור מקיפה ומנומקת, שבית-הדין קמא לא נתן משקל מכריע לשיקולי הקולא, כפי שהיה עליו לעשות שכן האמור "במעשה שטות" שבוצע על ידי מי שסיים את שירותו המלא כחייל מצטיין שזכה להכרה חוזרת ונשנית מצד מפקדיו. צוין, כי המערער היה בעל רישיון נהיגה אזרחי התואם את סוג הרכב; נטילת הרכב הייתה קצרת טווח; לא נגרם נזק של ממש לרכב.